מישהו שיתייעץ עם מישהו.

"זה יקר." ו"מישהו שיתייעץ עם מישהו."

אלה היו שתי ההתנגדויות של המתעניין מ־2010, ממכתב 9. ושימו לב מתי הן יצאו: במשפט האחרון של השיחה.

ההתנגדויות היו שם מההתחלה. הן פשוט חיכו לסוף.

הדף שבניתי אחר כך ענה על שתיהן לפני שמישהו שאל: מה בדיוק מקבלים, וכמה זה עולה. בלי "מודולרי", בלי שיחות סרק.

למה לפני? כי בשיחה, איש מכירות טוב שומע "זה יקר" ועונה. דף לא שומע כלום.

ושאלה שלא קיבלה תשובה לא נעלמת. היא נהיית "צריך לחשוב על זה".

דף שעונה על השאלה רק אחרי שהיא עלתה, הוא כמו ניווט שאומר "פנו ימינה" אחרי הצומת. ההוראה נכונה. הצומת כבר מאחוריכם.

איך זה נראה

שלוש התנגדויות מוכרות, ותשובות מומצאות להמחשה:

1. "צריך להתייעץ." לפני: אין תשובה, והשאלה מגיעה בסוף השיחה. אחרי: "מתייעצים עם מישהו בבית? הנה עמוד אחד, עם המחיר ומה כלול, שנוח לשלוח בוואטסאפ."
2. "אין לי זמן לזה עכשיו." לפני: "קורס מקיף, 40 שעות תוכן!" אחרי: "כל שיעור 12 דקות. בדיוק הזמן בין הקפה לפגישה הראשונה."
3. "ניסיתי כבר." לפני: "השיטה שלנו עובדת לכולם!" אחרי: "מי שהתחילו תוכנית אונליין ונעלמו בשבוע השלישי, נעלמו כי אף אחד לא שם לב. כאן מתקשרים אליכם אחרי כל אימון שפספסתם."

כל תשובה היא סיבה, לא הרגעה. "לא בטוחים? אין מה לדאוג" לא עונה על כלום. הוא רק מזכיר שיש שאלה.

הטעות הנפוצה

היא לא לשכוח התנגדות. היא להמציא אחת.

"זה לא גימיק." "אני יודע איך זה נשמע, אבל..." "לא כי זה טריק שיווקי, אלא כי..."

כל אחד מהמשפטים האלה מגן על טענה שאף אחד עוד לא תקף. הקוראים לא חשבו שזה גימיק. עכשיו הם חושבים.

התיקון, בדוגמה מומצאת:

לפני: "קבוצות של 8 לכל היותר. וזה לא טריק שיווקי."

אחרי: "קבוצות של 8 לכל היותר. בקבוצה של 9 המדריכה כבר לא רואה את הגב של כולם."

הסיבה נשארה. ההתגוננות הלכה.

מה עושים היום

ההתנגדויות שלכם כבר נאמרו לכם. בשיחות, רגע לפני "צריך לחשוב על זה". מוכרים בלי שיחות? הן מחכות בוואטסאפ ובתגובות למודעות, רק בכתב.

תכתבו את השלוש ששמעתם הכי הרבה. ליד כל אחת, סיבה אחת במשפט אחד. ותשימו אותן בדף, מעל הכפתור. לא בשאלות נפוצות מתחתיו: מי שמגיעים לכפתור עם ספק, לא לוחצים.

ניווט טוב מדבר לפני הצומת. דף טוב עונה על השאלה רגע לפני שהיא עולה.