דלת אחת.

שליח עומד מול אינטרקום בכניסה לבניין. עשרים כפתורים, ועל אף אחד אין שם.

הוא לא מנחש. הוא משאיר פתק "לא הייתם בבית", ונוסע.

גם מי שהגיעו לסוף הדף שלכם לא ינחשו.

בתוך שלושה ימים החלפנו את הכפתור באתר החדש שלנו פעמיים.

עד אז היה כתוב עליו "ספרו לי על הפרויקט". נשמע חם. אבל מה קורה כשלוחצים? טופס? שיחה? מייל בעוד שבוע? הכפתור לא אמר.

ההחלפה הראשונה: "לבדוק אם יש לנו מקום". זה היה נכון. אנחנו באמת לוקחים פרויקטים לפי העומס, ולפעמים בכלל לא.

אבל על כפתור? זה נשמע יומרני. כאילו צריך לעבור מבחן כניסה כדי להגיד שלום.

ההחלפה השנייה: "בואו נדבר". ואת עניין המקום העברנו לטקסט: כמה פרויקטים אנחנו לוקחים? כמה שאפשר לסחוב באמת. יש תקופות שאף אחד חדש.

הכפתור אומר מה עושים. הטקסט אומר למה עכשיו.

ולמה בקשה אחת? כי בסוף הדף אף אחד כבר לא חושב על המוצר. חושבים: ומה עכשיו?

כל אפשרות נוספת היא עוד החלטה. ומי שצריכים לבחור בין שלוש דרכים, בוחרים בדרך כלל ברביעית: אחר כך.

איך זה נראה

שלוש דוגמאות מומצאות, מהסוג שאני רואה כל שבוע:

1. בסוף דף נחיתה. לפני: "התקשרו, שלחו וואטסאפ, או השאירו פרטים ונחזור אליכם!" אחרי: "השאירו טלפון, ונחזור אליכם עם שעה פנויה לשיחה."
2. בהודעה למי שכבר פנו. לפני: "רוצים לקבוע פגישה?" אחרי: "מה נוח לכם יותר, שני בבוקר או רביעי אחרי 17:00?" מי שכבר פנו אליכם לא צריכים להחליט שוב אם זה מעניין אותם. השאלה עוברת מ"האם" ל"מתי".
3. כשיש דחיפות. לפני: "מהרו!!! נשארו מקומות אחרונים!" אחרי: "סדנת הלחם הבאה בשישי בבוקר. 10 מקומות, כי בסטודיו יש 10 תנורים."

דחיפות אמיתית באה מהעסק עצמו: מספר מקומות, תאריך, מחזור שנפתח. ואומרים אותה כמו עובדה, בלי סימני קריאה.

ובמודעה שמובילה לדף או לסרטון, הבקשה היא ללחוץ, לא לקנות. "לפרטים נוספים" בלי סיבה ללחוץ היא בקשה חלשה. ומחיר במודעה כזו כבר מוכר את המוצר, כשכל מה שהיא צריכה זה שילחצו. המחיר שייך לדף.

הטעות הנפוצה

לא כפתור חלש. ארבעה כפתורים. "התקשרו", "וואטסאפ", "השאירו פרטים", ולמטה גם אייקון של אינסטגרם, ליתר ביטחון. כל אחד נוסף מסיבה טובה. ביחד? מבוך.

ושעון שסופר לאחור ומתאפס כל לילה בחצות? מי שראו אותו מתאפס פעם אחת, כבר לא מאמינים לשום דבר בדף.

מה עושים היום

תפתחו את הדף או את המודעה שהכי הרבה כסף עובר דרכם, ותספרו כמה דברים אתם מבקשים מהקוראים בסוף. יותר מאחד? תמחקו עד שנשאר אחד.

ואם יש שם דחיפות, תכתבו לידה את הסיבה במשפט אחד. אין סיבה? תמחקו גם אותה.

דלת אחת, ושלט שאומר מה מחכה מאחוריה.