שכבות NLP NLP Layers
23:00. הבית כבר שקט.
שלושה הרגלים של כתיבה טובה: להתחיל ממשהו שהקורא מהנהן אליו, לכתוב את הכאב כרגע שאפשר לראות, ולהראות רגע מהיום שאחרי לפני ההצעה.
בקצרה
- פתיחה עם הנהון (Pacing): מתחילים ממה שהקורא כבר יודע שנכון אצלו, ורק אחר כך מובילים אותו הלאה.
- כאב שאפשר לראות (VAK): כותבים את הבעיה כרגע שאפשר לראות, לשמוע ולהרגיש. כאב שכתוב כמושג נשמע כמו דוח.
- רגע מהיום שאחרי (Future Pacing): יום עבודה רגיל שפשוט נראה אחרת, רגע לפני שמבקשים משהו. לא חוף וקוקטייל.
23:00. הבית כבר שקט.
אתם גוללים בוואטסאפ ומנסים להבין מי זה "ליד פייסבוק 3". ומה הוא בכלל שאל.
את הסצנה הזאת המצאתי, לשם הדוגמה. ובכל זאת יש מצב שראיתם עכשיו מסך, שמעתם שקט, והרגשתם אגודל שגולל.
עכשיו אותה בעיה, כמו שרוב הדפים כותבים אותה: "קשה לכם לעקוב אחרי הלידים."
נכון. מסודר. ואין בו שום דבר לראות.
שלושה הרגלים
לכתוב כאב כרגע שאפשר לראות הוא אחד משלושה הרגלים שמוכרים טובים עושים בכתיבה, גם בלי לדעת שיש להם שם. מי שלמד NLP יכיר אותם בשמות אחרים. כאן הם פשוט כתיבה טובה, כל אחד במקום שלו:
- בפתיחה, משהו שהקורא מהנהן אליו. ורק אחר כך מובילים אותו הלאה.
- בכאב, פרטים שאפשר לראות, לשמוע ולהרגיש. כמו ה־23:00 שלמעלה.
- לפני ההצעה, רגע מהיום שאחרי. יום רגיל, שפשוט נראה אחרת.
קודם הנהון
המכתב שלי על רשימות התחיל ככה: "רוב העסקים שאני פוגש משלמים כל חודש כדי להביא לקוחות חדשים."
מי שקורא מהנהן. זה נכון אצלו, ואני לא צריך להוכיח כלום.
רק אחרי ההנהון בא הצעד הבא: "ובאותו זמן הם יושבים על רשימה של אנשים שכבר קנו מהם..."
על זה הוא פחות חשב. אבל הוא כבר הלך איתי צעד אחד, אז הוא ממשיך לשני.
רגע אחד מהיום שאחרי
באחד המיילים שלי לרשימה, לפני ההצעה, הייתה שורה אחת כזאת:
"13:40. אתם באמצע זום. נכנס ליד. הטלפון רוטט פעם אחת, ואתם לא נוגעים בו."
שעה, טלפון, ויד שנשארת על השולחן. בלי הבטחות גדולות. רק רגע אחד מיום עבודה.
הטעות הנפוצה
להעמיס חושים על ההצעה. החושים שייכים לכאב. כשמגיעים להצעה, מילים פשוטות: מה מקבלים, ומה עושים עכשיו.
תמונת עתיד בגרסת הפרסומת: "דמיינו את עצמכם על החוף, עם קוקטייל ביד, והכסף נכנס." אף אחד לא היה שם, אז אף אחד לא מאמין.
ועוד טעות: לערבב רגשות. בושה, פחד ותקווה בשלוש שורות הם כבר לחץ, והקורא נסוג. רגש אחד בכל פסקה.
מה עושים היום
תיקחו את פסקת הכאב בדף או בתסריט שלכם, ותסמנו כל מילה שאפשר לראות, לשמוע או להרגיש ביד. לא סימנתם כלום? תכתבו אותה מחדש כרגע אחד: איפה הם יושבים, מה יש מול העיניים, מה שומעים.
את "קשה לעקוב אחרי הלידים" קוראים. את 23:00 רואים.
שאלות נפוצות
מה זה NLP בקופירייטינג?
ב-Analyzer של DR System אלה שלוש שכבות, כל אחת במקום שלה בתסריט: לפתוח במשהו שהקורא מהנהן אליו (Pacing), לכתוב את הכאב כרגע שאפשר לראות, לשמוע ולהרגיש (VAK), ולהראות רגע מהיום שאחרי לפני ההצעה (Future Pacing). בפועל אלה שלושה הרגלים של מוכר טוב.
מה זה Future Pacing?
תמונה קצרה של היום שאחרי, רגע לפני שמבקשים משהו. יום עבודה רגיל שפשוט נראה אחרת: "13:40. אתם באמצע זום. נכנס ליד. הטלפון רוטט פעם אחת, ואתם לא נוגעים בו." לא חוף וקוקטייל: שם אף אחד לא היה, אז אף אחד לא מאמין.
איך כותבים כאב שאפשר לראות?
כותבים אותו כרגע אחד: איפה הקוראים יושבים, מה יש מול העיניים, מה שומעים. "קשה לכם לעקוב אחרי הלידים" נשמע כמו דוח. "23:00. הבית כבר שקט. אתם גוללים בוואטסאפ..." הוא רגע שהקורא מזהה, כי הוא היה שם.